<h1>חדושי תלמיד הרשב"א והרא"ש — ב"ק</h1>
<h2>דף ה:</h2>
[ב"ק י"ג ע"א] גופא ומעלה מעל בה' לרבות קדשים קלים שהם ממונו בן עזאי אומר לרבות שלמים אבא יוסי בן דוסתאי אומר לא אמר בן עזאי אלא בכור בלבד ופרשה רב נחמן להא דבן עזאי דלא אתא למעוטי אלא מעשר דחמיר מבכור דאלו בכור נמכר תם חי ומעשר אינו נמכר הלכך חשיב ממון גבוה, ומדלא קאמר למעוטי בכור בארץ בזמן שב"ה קיים משמע דאפילו בכור בארץ חשיב ממונו לבן עזאי, ולפי זה אית לן למימר דסוגיין דלעיל דאתינן לאוקומי מתני' דקתני ומקדשין בו את האשה דוקא בבכור בזמן הזה ואליבא דר' יוסי רבינא הוא דאזיל לטעמיה דחמיר ליה בכור משלמים כדבעינן לפרושי. ותמיהא מלתא דהא רב נחמן הוא דמפרש הכא מלתיה דבן עזאי ועל כרחין אית לן למימר דלידידי' מתני' דקתני ומקדשין בו את האשה אפילו בבכור תם בזמן שב"ה קיים היא ואפילו בארץ, והא דקאמר לא שנו אלא בבכור דחוצה לארץ ע"כ אליבא דרבנן אמרה, וא"כ תקשה לן מאי קא מקשה ליה רבא מדר' יוסי הגלילי ומאי קא מפרק רבינא התם בבכור חוצה לארץ והא רב נחמן גופיה ס"ל דלבן עזאי וכ"ש לר' יוסי שבכור ממון בעלים הוא ואפילו תם בארץ. ודוחק גדול הוא לומר דרבא ורבינא לא שמיע להו הא דרב נחמן, ומיהו איכא ספרי דגרסי א"ד למעוטי מעשר ול"ג רב נחמן ורש"י ז"ל [כתב] דכי אמרינן ומה שלמים שטעונין סמיכה ונסכים תנופת חזה ושוק אמרת ממון בעלים הוא בכור מיבעיא אבכור בחוצה לארץ אי נמי אבכור בזמן הזה קאי, דבכור תם בארץ בזמן שב"ה קיים כיון דלהקרבה קאי לית להו לכהנים זכייה בגוייהו ופשיטא דלא הוי ממון בעלים לכ"ע, וכי תימא א"כ לישני רב נחמן למעוטי בכור תם בארץ, איכא למימר דההוא פשיטא ליה דלאו ממון בעלים הוא ולא הוה צריך בן עזאי למעוטי, וכי אמרינן דאתי למעוטי מעשר בהא איכא חדושא אע"ג דדידיה ממש הוי לא חשיב ממון בעלים, ולפום אוקמתא דרב נחמן דקתני אבא יוסי בן דוסתאי אומר לא אמר בן עזאי אלא בכור בלבד ה"ק לא אמרת בשלמים דהנך ממון גבוה הוא ולא אמרה אלא בבכור בלבד ומיעט שלמים ומעשר וכ"ש בכור תם בארץ בזמן שבית המקדש קיים בלבד.
<h2>דף ו.</h2>
[ב"ק צ"ג ע"ב] הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאו בגדים משלם כשעת הגזלה גזל פרה מעוברת וילדה רחל טעונה וגזזה משלם דמי פרה העומדת לילד ודמי רחל העומדת ליגזז גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה רחל ונטענה אצלו וגזזה משלם כשעת הגזלה זה הכלל כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה גזל בהמה והזקינה עבדים והזקינו משלם כשעת הגזלה ר' מאיר אומר בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך. גמ'. עצים ועשאן כלים אין שפן לא צמר ועשאו בגדים אין לבנו לא ורמינהי גזל עצים ושפן צמר ולבנו וכו' משלם כשעת הגזלה אמר אביי תנא דידן קתני שנוי דרבנן עצים ועשאן כלים בעצים משופין ועשאן כלים דהדרי לברייתן צמר ועשאו בגדים בצמר טווי ועשאו בגדים דהדר לברייתו וכ"ש שנוי דאוריתא תנא ברא שנוי דאוריתא קתני שנוי דרבנן לא קתני.
<h2>דף ז:</h2>
[ב"ק י"ב ע"ב] פיס' נכסים שאין בהן מעילה, מעילה היא דלית בהו הא מקדש קדישי מאן תנא א"ר יוחנן ר' יוסי הגלילי היא, פי' מדלא קתני נכסים שאינן של הקדש משמע דאיכא נכסי הקדש דמיחייב בהו כיון דלית בהו מעילה, והשתא למעוטי מאי אי למעוטי קרקעות וגדולי הקדש הא לא מסתבר דהני והני נכסי גבוה הן ומעילה מאי מהניא לשוויי בכלל נכסי גבוה הני טפי מהני, אלא ודאי מתני' אתי למעוטי קדשים קלים דלית בהו מעילה וקרינן בהו רעהו משום חלק בעלים ומני ר' יוסי הגלילי הוא דאמר קדשים קלים ממון בעלים הן דתניא ומעלה מעל ביי' לרבות קדשים קלים שהן ממונו דברי ר' יוסי הגלילי פי' ומדקאמר שהן ממונו ש"מ בכל מידי חשיב להו ממונו ולא לענין קרבן אשם בלבד ויליף לה מדהדר כתב רחמנא או עשק את עמיתו דאלמא רבינהו קרא דלהוו בכלל עמיתו, והא דתנן המקדש בחלקו בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים לימא דלא כר' יוסי הגלילי, פי' אי הוה אמרינן דמתני' נכסים שאין בהן דין מעילה קתני ואתי ככ"ע כדמוקי לה רבא לקמן, ור' יוסי הגלילי לא אמרה אלא לענין אשם ניחא, אבל השתא דמוקמת מתני' כר' יוסי הגלילי ואמרת דבכל מידי חשיב להו ר' יוסי הגלילי בכלל רעהו א"כ לימא דהך מתני' דקדושין דלא כר' יוסי היא. אפילו תימא ר' יוסי הגלילי כי אמר ר' יוסי הגלילי מחיים לאחר מיתה לא אמר.
דעת רש"י ז"ל דשלמים לאחר שחיטה לאו ממון בעלים הוא ואפילו חלק הבעלים ומתני' דקתני המקדש בחלקו וכו' אחלקי בעלים נמי קאי ומשום דחזה ושוק (מקרי שפיר) הוי חלק הכהנים [מקרי שפיר] שאר הבשר חלק הבעלים. והכי נמי אמרינן בפ"ב דביצה דאחר שחיטה בעלים נמי כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו. בעלי התו' אומרים דשלמים אפילו לאחר שחיטה מיקרו ממון בעלים אליבא דר' יוסי הגלילי ומתני' דקדושין אחזה ושוק דהוו חלק כהנים קאי, והא דאמרינן בביצה דבעלים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו הני מילי לענין נדרין ונדבות דאין קרבין ביום טוב משום דעקר שחיטה משום גבוה קא אתי ולא משום אכילת בעלים והוה ליה לכם ולא לגבוה. ולפי פי' רש"י ז"ל הכי מקשה ומחיים מי אמר, כלומר במידי דבר הקרבה הוא מי א"ר יוסי הגלילי דהוי ממון בעלים אפילו מחיים, ובא להקשות על דברי ר' יוחנן שמעמיד דברי ר' יוסי אפילו בשלמים והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה וכו', דאלמא לא אמר ר' יוסי אלא בבכור בחוצה לארץ ומשני מתנות כהונה קאמרת שאני מתנות כהונה וכו', כלומר במתנות כהונה בבכור אין הכי נמי דלא אמרה ר' יוסי כל היכא דחזי להקרבה, ורבינא דאמר משום דר' יוסי מודה במתנות כהונה משום הכי לא קאמר דכי אמר רב נחמן אליבא דרבנן דלא כר' יוסי ואוקי דברי ר' יוסי אפי' במתנות כהונה ובבכור בזמן הזה. ומיהו בשלמים אע"ג דחזו להקרבה ממון בעלים ניהו אליבא דר' יוסי. וקשה על זה דהא בהדיא קתני בן עזאי אומר לרבות שלמים ופרש"י ז"ל דבן עזאי לפרושי דר' יוסי הגלילי אתי, וא"כ היכי ס"ד דמקשה דלא אמרה ר' יוסי אלא בבכור בחוצה לארץ דלא קאי להקרבה, ואפשר שמקשה היה סבור דבן עזאי פליג אדר' יוסי אי נמי סבר כאבא יוסי בן דוסתאי דאמר לא אמר בן עזאי אלא בבכור בזמן הזה אבל שלמים ומעשר ממון גבוה הוא וכדמפרש רבינא לאבא יוסי בן דוסתאי לקמן.
ובתו' פי' דקס"ד מעיקרא דבמתני' קדושין נמי אמרינן כי אמר ר' יוסי מחיים אבל לאחר שחיטה לא וההיא מתני' במתנות כהונה היא כדפרישית לפי דברי התו', ומשום הכי מקשה ליה ומחיים מי אמר כלומר במתנות כהונה והא תנן בכור מוכרין אותו תמים חי, פי' מה שאין כן במעשר כדאיתא לקמן, בעל מום חי ושחוט, ומקדשין בו את האשה פי' ואפילו בתמים חי, ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא בכור בזמן הזה דכיון דלא חזי להקרבה אית להו לכהנים זכייה בגויה אבל בזמן שב"ה קיים דחזי להקרבה לא, פי' לא אמר דמקדשין בו את האשה. ואיתיביה רבא לרב נחמן ומעלה מעל ביי' לרבות קדשים קלים שהן ממונו דברי ר' יוסי הגלילי ומשום דס"ל לרבא דההיא מתני' לקושטא דמלתא לא אתיא כרבנן דלרבנן אפילו בכור בזמן הזה ואפילו בעל מום לא חשיב ממונו כדבעינן למכתב. משום הכי מקשה ליה מדר' יוסי הגלילי ומלתיה דר' יוסי בכל קדשים קלים נאמרה ואפילו בבכור, ומשמע דבכור דומיא דשלמים דחזו להקרבה ואפילו הכי קרי ליה ממונו ומ"ה מקשה מינה לרב נחמן, ומשני רבינא בכור בחוצה לארץ ואליבא דר' ישמעאל דאמר אם באו תמימים יקרבו [פי'] כשאמר ר' יוסי דקדשים קלים ואפילו בבכור הוי ממונו בבכור בחוצה לארץ דוקא אמר אליבא דר' ישמעאל. באו אין לכתחלה לא, פי' אין צריך להביאם כדמפר' פ' אלו קדשין א"ר ישמעאל שכל הקדשים אין להן פרנסה במקומן חוץ מבכור ומעשר שיש להן פרנסה במקומן שנאכלין במומן, ור' עקיבא פליג עליה בתמורה פרק ואלו קדשין ואמר לא יקרבו דדריש לה מהקשא ממקום שאתה מביא מעשר אתה מביא בכור פי' למעוטי חוצה לארץ שאין שם מעשר, והא דלא אוקי לדר' יוסי כר' עקיבא משום דדומיא דשלמים קתני דבני הקרבה נינהו. ורב נחמן לעיל הוה מצי לאוקומי מתני' דקתני בכור מוכרין אותו תמים חי וכו' אפי' בזמן שב"ה קיים ובבכור בח"ל, אלא דלא ניחא ליה לאוקומה כר' שמעון בלחוד. ואם איתא לישני ליה הא ר' יוסי הגלילי הא רבנן, פי' אם איתא דר' יוסי הגלילי אפילו במתנות כהונה קאמר דמחיים הוי ממוניה פשיטא דרב נחמן לא אמרה אליבא דר' יוסי הגלילי ומה ראה אביי להקשות ממנה, ורבינא היכי אוקי מילתיה דר' יוסי הגלילי בבכור בחוצה לארץ לימא איהו דאמר כרבנן. ה"ג אלא מתנות כהונה שני דכהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו, פי' מדרבינא שמעינן דר' יוסי הגלילי לא אמרה למלתיה במתנות כהונה דחזו להקרבה דהנך אפי' מחיים ממון גבוה ניהו, והלכך במתני' דקדושין לא מתרץ כאן מחיים כאן לאחר שחיטה אלא מתנות כהונה שאני. ונמצא עכשיו לפום מסקנא דשמעתין דאפי' לר' יוסי הגלילי מתנות כהונה לא הוו ממון בעלים אפילו מחיים כל היכא דקיימי להקרבה, ושלמים בין מחיים בין לאחר מיתה הוו ממון בעלים. ומיהו קשיא להדין פירושא הא דאמרינן בפ"ב דקדושין גבי המקדש בחלקו לימא מתני' דלא כר' יוסי הגלילי ומסיק כי אמר ר' יוסי הגלילי מחיים דייקא נמי דקתני המקדש בחלקו דמשמע לאחר שחיטה ולפום מאי דפירשו בתוס' דההיא מתני' בחלק כהנים בלחוד היא אתיא ההיא סוגיא כמאי דס"ד מעקרא ולא אתיא כמסקנא דשמעתין דהכא.
ומורי הרא"ש פירש דההיא מתני' דקתני המקדש בחלקו וכו' אחלק בעלים נמי קאי כמו שפרש"י ז"ל, ועל חלק בעלים קאמר התם כי קאמר ר' יוסי מחיים לאחר שחיטה לא קאמר, דבחלק כהנים פשיטא ליה דלא שנא מחיים ל"ש לאחר שחיטה כל דחזו להקרבה ממון גבוה הוא, וכונת המתרץ בשמעתין כד שני כי אמר ר' יוסי מחיים אחלק בעלים הות, אלא שהמקשה טעה וסבר דאמתנות כהונה נמי קאמר. ומשום הכי קשיא ליה דהא מדרבינא שמעינן דבמתנות כהונה דחזו להקרבה לא אמרה ר' יוסי ואפילו מחיים, ופריק מתנות כהונה קאמרת שאני מתנות כהונה דכי קא זכו משלחן גבוה קא זכו, כלומר ואנא לאו במתנות כהונה קא מפליגנא בין מחיים לאחר שחיטה אלא בחלק בעלים. בין לפי' זה בין לפי התוס' קשה דרבינא דמחמיר בבכור יותר מבשלמים היינו טעמא משום דבכור קדושתו מרחם כדלקמן ובחזה ושוק דליתיה להאי טעמא משמע דלא חמור משלמים בחלק הבעלים. ולפי רש"י ז"ל אתי שפיר.
ופירשו בתו' דלמסקנא דשמעתין לא מתוקמא הא דתנן בכור מוכרין אותו תם חי וכו' ומקדשין בו את האשה אלא כר' יוסי אבל לרבנן אפילו בכור בזמן הזה לא הוי בכלל רעהו, והכי נמי משמע מדאקשי רבא לרב נחמן דאוקמה בבכור בזמן הזה מדר' יוסי ואי הות מתוקמא כרבנן לא הוה מקשה ליה הכין, ואע"ג דאמרינן ואם איתא לימא הא ר' יוסי הגלילי הא רבנן ה"ק אם איתא דר' יוסי הגלילי אפילו במתנות כהונה קאמר דממון בעלים הן ע"כ מתני' דלא כר' יוסי ולית לה אוקמתא אלא אליבא דרבנן ונימא דרבנן חשבי לבכור בזמן הזה ממון, אבל למסקנא דמתוקמא שפיר כר' יוסי הדרינן למימר דלרבנן אפילו בזמן הזה הוי ממון גבוה. והכי משמע מדפליגי אביי ורבא לקמן בשור פסולי המוקדשין שנגחו ופי' מר יהודאי גאון ז"ל בבכור שור דלא פריק ליה, וכן צריך להיות כמו שיתבאר שם, ומסתמא בימיהם פליגי, אלמא בכור בזמן הזה נמי לא חשיב ממונו אליבא דרבנן. ומיהו נראה דדוקא מחיים חשוב ממון גבוה ואפילו בזמן הזה ואפילו בכור בעל מום כיון דאסיר בגיזה ועבודה ובחלב, אבל בכור בעל מום לאחר שחיטה אפילו בזמן הבית חשיב ממון בעלים דהא אפילו לגויים שרי להאכילו דאתקש לצבי ואיל כדאיתא בפרק פסולי המוקדשין. ומשמע דקי"ל הלכה כרבנן דפליגי עליה דר' יוסי כיון דמוקמי פלוגתא דאביי ורבא דפרק הפרה כותייהו. ואית דפסקי הלכה כר' יוסי דסתם מתני' כותיה.
<h2>דף ח.</h2>
[ב"ק י"ג ע"א] גופא ומעלה מעל בה' לרבות קדשים קלים שהם ממונו בן עזאי אומר לרבות שלמים אבא יוסי בן דוסתאי אומר לא אמר בן עזאי אלא בכור בלבד ופרשה רב נחמן להא דבן עזאי דלא אתא למעוטי אלא מעשר דחמיר מבכור דאלו בכור נמכר תם חי ומעשר אינו נמכר הלכך חשיב ממון גבוה, ומדלא קאמר למעוטי בכור בארץ בזמן שב"ה קיים משמע דאפילו בכור בארץ חשיב ממונו לבן עזאי, ולפי זה אית לן למימר דסוגיין דלעיל דאתינן לאוקומי מתני' דקתני ומקדשין בו את האשה דוקא בבכור בזמן הזה ואליבא דר' יוסי רבינא הוא דאזיל לטעמיה דחמיר ליה בכור משלמים כדבעינן לפרושי. ותמיהא מלתא דהא רב נחמן הוא דמפרש הכא מלתיה דבן עזאי ועל כרחין אית לן למימר דלידידי' מתני' דקתני ומקדשין בו את האשה אפילו בבכור תם בזמן שב"ה קיים היא ואפילו בארץ, והא דקאמר לא שנו אלא בבכור דחוצה לארץ ע"כ אליבא דרבנן אמרה, וא"כ תקשה לן מאי קא מקשה ליה רבא מדר' יוסי הגלילי ומאי קא מפרק רבינא התם בבכור חוצה לארץ והא רב נחמן גופיה ס"ל דלבן עזאי וכ"ש לר' יוסי שבכור ממון בעלים הוא ואפילו תם בארץ. ודוחק גדול הוא לומר דרבא ורבינא לא שמיע להו הא דרב נחמן, ומיהו איכא ספרי דגרסי א"ד למעוטי מעשר ול"ג רב נחמן ורש"י ז"ל [כתב] דכי אמרינן ומה שלמים שטעונין סמיכה ונסכים תנופת חזה ושוק אמרת ממון בעלים הוא בכור מיבעיא אבכור בחוצה לארץ אי נמי אבכור בזמן הזה קאי, דבכור תם בארץ בזמן שב"ה קיים כיון דלהקרבה קאי לית להו לכהנים זכייה בגוייהו ופשיטא דלא הוי ממון בעלים לכ"ע, וכי תימא א"כ לישני רב נחמן למעוטי בכור תם בארץ, איכא למימר דההוא פשיטא ליה דלאו ממון בעלים הוא ולא הוה צריך בן עזאי למעוטי, וכי אמרינן דאתי למעוטי מעשר בהא איכא חדושא אע"ג דדידיה ממש הוי לא חשיב ממון בעלים, ולפום אוקמתא דרב נחמן דקתני אבא יוסי בן דוסתאי אומר לא אמר בן עזאי אלא בכור בלבד ה"ק לא אמרת בשלמים דהנך ממון גבוה הוא ולא אמרה אלא בבכור בלבד ומיעט שלמים ומעשר וכ"ש בכור תם בארץ בזמן שבית המקדש קיים בלבד.
[ב"ק י"ג ע"א] רבינא מתני אסיפא אבא יוסי ב"ד אומר לא אמר בן עזאי אלא בכור בלבד למעוטי מאי אילימא למעוטי שלמים השתא ומה בכור שקדושתו מרחם אמרת ממוניה הוא שלמים מבעיא, והשתא ס"ל לרבינא דבכור שקדושתו מרחם חמיר טפי משלמים אע"ג דאית סמיכה ונסכים תנופת חזה ושוק. א"ר יוחנן למעוטי מעשר, ופרושא דבריתא הכין הוא בן עזאי אומר לרבות שלמים למעט בכור שקדושתו מרחם ולמעוטי מעשר. בן דוסתאי אומר לא אמר בן עזאי אלא בכור וכ"ש שלמים. אבל מעשר דחמיר שאינו נמכר לא הוי ממון בעלים לכ"ע.
<h2>דף טו:</h2>
[ב"ק ע"ט ע"ב] מתני' אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל משום יישוב ארץ ישראל אבל בסוריא מגדלין ובמדברות שבארץ ישראל אין מגדלין תרנגולין בירושלם מפני הקדשים ולא הכהנים שבארץ ישראל מפני התרומות. תנו רבנן רועה שעשה תשובה אין מחייבין אותו למכור מיד אבל מוכר על יד על יד וכן מי שנדר נדר ליקח בית או לישא אשה בארץ ישראל אין מחייבין אותו ליקח מיד אלא עד שימצא את [ההוגנת] לו ומעשה באשה אחת שהיה בנה מצר לה וקפצה ונשבעה כל מי שיקפוץ עלי איני מחזירתו וקפצו עליה בני אדם שאינן מהוגנין לה וכשבא דבר אצל חכמים א"ל לא נתכוונה זו אלא להגון לה.
<h2>דף כא.</h2>
[ב"ק י"ב ע"ב] פיס' נכסים שאין בהן מעילה, מעילה היא דלית בהו הא מקדש קדישי מאן תנא א"ר יוחנן ר' יוסי הגלילי היא, פי' מדלא קתני נכסים שאינן של הקדש משמע דאיכא נכסי הקדש דמיחייב בהו כיון דלית בהו מעילה, והשתא למעוטי מאי אי למעוטי קרקעות וגדולי הקדש הא לא מסתבר דהני והני נכסי גבוה הן ומעילה מאי מהניא לשוויי בכלל נכסי גבוה הני טפי מהני, אלא ודאי מתני' אתי למעוטי קדשים קלים דלית בהו מעילה וקרינן בהו רעהו משום חלק בעלים ומני ר' יוסי הגלילי הוא דאמר קדשים קלים ממון בעלים הן דתניא ומעלה מעל ביי' לרבות קדשים קלים שהן ממונו דברי ר' יוסי הגלילי פי' ומדקאמר שהן ממונו ש"מ בכל מידי חשיב להו ממונו ולא לענין קרבן אשם בלבד ויליף לה מדהדר כתב רחמנא או עשק את עמיתו דאלמא רבינהו קרא דלהוו בכלל עמיתו, והא דתנן המקדש בחלקו בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים לימא דלא כר' יוסי הגלילי, פי' אי הוה אמרינן דמתני' נכסים שאין בהן דין מעילה קתני ואתי ככ"ע כדמוקי לה רבא לקמן, ור' יוסי הגלילי לא אמרה אלא לענין אשם ניחא, אבל השתא דמוקמת מתני' כר' יוסי הגלילי ואמרת דבכל מידי חשיב להו ר' יוסי הגלילי בכלל רעהו א"כ לימא דהך מתני' דקדושין דלא כר' יוסי היא. אפילו תימא ר' יוסי הגלילי כי אמר ר' יוסי הגלילי מחיים לאחר מיתה לא אמר.
דעת רש"י ז"ל דשלמים לאחר שחיטה לאו ממון בעלים הוא ואפילו חלק הבעלים ומתני' דקתני המקדש בחלקו וכו' אחלקי בעלים נמי קאי ומשום דחזה ושוק (מקרי שפיר) הוי חלק הכהנים [מקרי שפיר] שאר הבשר חלק הבעלים. והכי נמי אמרינן בפ"ב דביצה דאחר שחיטה בעלים נמי כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו. בעלי התו' אומרים דשלמים אפילו לאחר שחיטה מיקרו ממון בעלים אליבא דר' יוסי הגלילי ומתני' דקדושין אחזה ושוק דהוו חלק כהנים קאי, והא דאמרינן בביצה דבעלים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו הני מילי לענין נדרין ונדבות דאין קרבין ביום טוב משום דעקר שחיטה משום גבוה קא אתי ולא משום אכילת בעלים והוה ליה לכם ולא לגבוה. ולפי פי' רש"י ז"ל הכי מקשה ומחיים מי אמר, כלומר במידי דבר הקרבה הוא מי א"ר יוסי הגלילי דהוי ממון בעלים אפילו מחיים, ובא להקשות על דברי ר' יוחנן שמעמיד דברי ר' יוסי אפילו בשלמים והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה וכו', דאלמא לא אמר ר' יוסי אלא בבכור בחוצה לארץ ומשני מתנות כהונה קאמרת שאני מתנות כהונה וכו', כלומר במתנות כהונה בבכור אין הכי נמי דלא אמרה ר' יוסי כל היכא דחזי להקרבה, ורבינא דאמר משום דר' יוסי מודה במתנות כהונה משום הכי לא קאמר דכי אמר רב נחמן אליבא דרבנן דלא כר' יוסי ואוקי דברי ר' יוסי אפי' במתנות כהונה ובבכור בזמן הזה. ומיהו בשלמים אע"ג דחזו להקרבה ממון בעלים ניהו אליבא דר' יוסי. וקשה על זה דהא בהדיא קתני בן עזאי אומר לרבות שלמים ופרש"י ז"ל דבן עזאי לפרושי דר' יוסי הגלילי אתי, וא"כ היכי ס"ד דמקשה דלא אמרה ר' יוסי אלא בבכור בחוצה לארץ דלא קאי להקרבה, ואפשר שמקשה היה סבור דבן עזאי פליג אדר' יוסי אי נמי סבר כאבא יוסי בן דוסתאי דאמר לא אמר בן עזאי אלא בבכור בזמן הזה אבל שלמים ומעשר ממון גבוה הוא וכדמפרש רבינא לאבא יוסי בן דוסתאי לקמן.
ובתו' פי' דקס"ד מעיקרא דבמתני' קדושין נמי אמרינן כי אמר ר' יוסי מחיים אבל לאחר שחיטה לא וההיא מתני' במתנות כהונה היא כדפרישית לפי דברי התו', ומשום הכי מקשה ליה ומחיים מי אמר כלומר במתנות כהונה והא תנן בכור מוכרין אותו תמים חי, פי' מה שאין כן במעשר כדאיתא לקמן, בעל מום חי ושחוט, ומקדשין בו את האשה פי' ואפילו בתמים חי, ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא בכור בזמן הזה דכיון דלא חזי להקרבה אית להו לכהנים זכייה בגויה אבל בזמן שב"ה קיים דחזי להקרבה לא, פי' לא אמר דמקדשין בו את האשה. ואיתיביה רבא לרב נחמן ומעלה מעל ביי' לרבות קדשים קלים שהן ממונו דברי ר' יוסי הגלילי ומשום דס"ל לרבא דההיא מתני' לקושטא דמלתא לא אתיא כרבנן דלרבנן אפילו בכור בזמן הזה ואפילו בעל מום לא חשיב ממונו כדבעינן למכתב. משום הכי מקשה ליה מדר' יוסי הגלילי ומלתיה דר' יוסי בכל קדשים קלים נאמרה ואפילו בבכור, ומשמע דבכור דומיא דשלמים דחזו להקרבה ואפילו הכי קרי ליה ממונו ומ"ה מקשה מינה לרב נחמן, ומשני רבינא בכור בחוצה לארץ ואליבא דר' ישמעאל דאמר אם באו תמימים יקרבו [פי'] כשאמר ר' יוסי דקדשים קלים ואפילו בבכור הוי ממונו בבכור בחוצה לארץ דוקא אמר אליבא דר' ישמעאל. באו אין לכתחלה לא, פי' אין צריך להביאם כדמפר' פ' אלו קדשין א"ר ישמעאל שכל הקדשים אין להן פרנסה במקומן חוץ מבכור ומעשר שיש להן פרנסה במקומן שנאכלין במומן, ור' עקיבא פליג עליה בתמורה פרק ואלו קדשין ואמר לא יקרבו דדריש לה מהקשא ממקום שאתה מביא מעשר אתה מביא בכור פי' למעוטי חוצה לארץ שאין שם מעשר, והא דלא אוקי לדר' יוסי כר' עקיבא משום דדומיא דשלמים קתני דבני הקרבה נינהו. ורב נחמן לעיל הוה מצי לאוקומי מתני' דקתני בכור מוכרין אותו תמים חי וכו' אפי' בזמן שב"ה קיים ובבכור בח"ל, אלא דלא ניחא ליה לאוקומה כר' שמעון בלחוד. ואם איתא לישני ליה הא ר' יוסי הגלילי הא רבנן, פי' אם איתא דר' יוסי הגלילי אפילו במתנות כהונה קאמר דמחיים הוי ממוניה פשיטא דרב נחמן לא אמרה אליבא דר' יוסי הגלילי ומה ראה אביי להקשות ממנה, ורבינא היכי אוקי מילתיה דר' יוסי הגלילי בבכור בחוצה לארץ לימא איהו דאמר כרבנן. ה"ג אלא מתנות כהונה שני דכהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו, פי' מדרבינא שמעינן דר' יוסי הגלילי לא אמרה למלתיה במתנות כהונה דחזו להקרבה דהנך אפי' מחיים ממון גבוה ניהו, והלכך במתני' דקדושין לא מתרץ כאן מחיים כאן לאחר שחיטה אלא מתנות כהונה שאני. ונמצא עכשיו לפום מסקנא דשמעתין דאפי' לר' יוסי הגלילי מתנות כהונה לא הוו ממון בעלים אפילו מחיים כל היכא דקיימי להקרבה, ושלמים בין מחיים בין לאחר מיתה הוו ממון בעלים. ומיהו קשיא להדין פירושא הא דאמרינן בפ"ב דקדושין גבי המקדש בחלקו לימא מתני' דלא כר' יוסי הגלילי ומסיק כי אמר ר' יוסי הגלילי מחיים דייקא נמי דקתני המקדש בחלקו דמשמע לאחר שחיטה ולפום מאי דפירשו בתוס' דההיא מתני' בחלק כהנים בלחוד היא אתיא ההיא סוגיא כמאי דס"ד מעקרא ולא אתיא כמסקנא דשמעתין דהכא.
ומורי הרא"ש פירש דההיא מתני' דקתני המקדש בחלקו וכו' אחלק בעלים נמי קאי כמו שפרש"י ז"ל, ועל חלק בעלים קאמר התם כי קאמר ר' יוסי מחיים לאחר שחיטה לא קאמר, דבחלק כהנים פשיטא ליה דלא שנא מחיים ל"ש לאחר שחיטה כל דחזו להקרבה ממון גבוה הוא, וכונת המתרץ בשמעתין כד שני כי אמר ר' יוסי מחיים אחלק בעלים הות, אלא שהמקשה טעה וסבר דאמתנות כהונה נמי קאמר. ומשום הכי קשיא ליה דהא מדרבינא שמעינן דבמתנות כהונה דחזו להקרבה לא אמרה ר' יוסי ואפילו מחיים, ופריק מתנות כהונה קאמרת שאני מתנות כהונה דכי קא זכו משלחן גבוה קא זכו, כלומר ואנא לאו במתנות כהונה קא מפליגנא בין מחיים לאחר שחיטה אלא בחלק בעלים. בין לפי' זה בין לפי התוס' קשה דרבינא דמחמיר בבכור יותר מבשלמים היינו טעמא משום דבכור קדושתו מרחם כדלקמן ובחזה ושוק דליתיה להאי טעמא משמע דלא חמור משלמים בחלק הבעלים. ולפי רש"י ז"ל אתי שפיר.
ופירשו בתו' דלמסקנא דשמעתין לא מתוקמא הא דתנן בכור מוכרין אותו תם חי וכו' ומקדשין בו את האשה אלא כר' יוסי אבל לרבנן אפילו בכור בזמן הזה לא הוי בכלל רעהו, והכי נמי משמע מדאקשי רבא לרב נחמן דאוקמה בבכור בזמן הזה מדר' יוסי ואי הות מתוקמא כרבנן לא הוה מקשה ליה הכין, ואע"ג דאמרינן ואם איתא לימא הא ר' יוסי הגלילי הא רבנן ה"ק אם איתא דר' יוסי הגלילי אפילו במתנות כהונה קאמר דממון בעלים הן ע"כ מתני' דלא כר' יוסי ולית לה אוקמתא אלא אליבא דרבנן ונימא דרבנן חשבי לבכור בזמן הזה ממון, אבל למסקנא דמתוקמא שפיר כר' יוסי הדרינן למימר דלרבנן אפילו בזמן הזה הוי ממון גבוה. והכי משמע מדפליגי אביי ורבא לקמן בשור פסולי המוקדשין שנגחו ופי' מר יהודאי גאון ז"ל בבכור שור דלא פריק ליה, וכן צריך להיות כמו שיתבאר שם, ומסתמא בימיהם פליגי, אלמא בכור בזמן הזה נמי לא חשיב ממונו אליבא דרבנן. ומיהו נראה דדוקא מחיים חשוב ממון גבוה ואפילו בזמן הזה ואפילו בכור בעל מום כיון דאסיר בגיזה ועבודה ובחלב, אבל בכור בעל מום לאחר שחיטה אפילו בזמן הבית חשיב ממון בעלים דהא אפילו לגויים שרי להאכילו דאתקש לצבי ואיל כדאיתא בפרק פסולי המוקדשין. ומשמע דקי"ל הלכה כרבנן דפליגי עליה דר' יוסי כיון דמוקמי פלוגתא דאביי ורבא דפרק הפרה כותייהו. ואית דפסקי הלכה כר' יוסי דסתם מתני' כותיה.
<h2>דף כה:</h2>
[ב"ק ע"ג ע"א] תנן גנב על פי שנים וטבח ומכר על פיהם משלמין לו את הכל. קס"ד שהעידו על הגנבה וחזרו והעידו על הטביחה והוזמו על הגנבה וחזרו והוזמו על הטביחה ואי ס"ד למפרע הוא נפסל הני כיון דאתזמו אגנבה איגלאי מלתא למפרע דכי אתזמו על הטביחה פסולין הוו ואסיקנא כגון שהעידו בבת אחת. תניא היו שנים מעידים אותו שגנב והן מעידין אותו שטבח הוזמו על הגנבה עדות שבטלה מקצתה בטלה כלה הוזמו על הטביחה הוא משלם תשלומי כפל והן משלמין תשלומי שלשה א"ר יוסי בד"א בשתי עדיות אבל בעדות אחת עדות שבטלה מקצתה בטלה כלה, ומאי שתי עדיות בכת אחת כעין שתי עדיות ומאי ניהו שהעידו בזה אחר זה, ועדות אחת בבת אחת, ודכ"ע למפרע הוא נפסל ובהא קא מפלגי רבנן סברי תוך כדי דבור לאו כדבור דמי והלכך כי אתזמו אטביחה עדות גנבה קיימת ור' יוסי סבר תוך כדי דבור כדבור דמי והלכך כי אתזום אטביחה אבטילה נמי עדות גנבה דהויא תוך כדי דבור. וקי"ל דתוך כדי דבור כדבור דמי ואפילו כדי שאלת התלמיד לרב וכדאמרינן בשבועות פרק שבועת העדות מכדי תוך כדי דבור כמה הוי כדי שאלת תלמיד לרב, ואע"ג דאמרינן הכא תרי תוך כדי דבור הוו חד כדי שאלת תלמיד לרב וחד כדי שאלת הרב לתלמיד וכי לית ליה לר' יוסי כדי שאלת תלמיד לרב שלום עליך רבי אבל כדי שאלת הרב לתלמיד שלום עליך אית ליה, ההיא דשבועות אתיא כבריתא דמתניא בנזיר פרק מי שאמר הריני נזיר ובא חברו ואמר ואני דקתני התם דתוך כדי דבור כדבור דמי לבר ממגדף ועובד ע"ז ומקדש ומגרש. ובפרק יש נוחלין גרסינן בר מע"ז וקדושין ולא פליגא אההיא דנדרים, דמגדף בכלל ע"ז הוא, ומגרש בכלל מקדש דהא אתקוש יציאה והויה, ואמרינן בנזיר דטעמא דאמרינן תוך כדי דבור כדבור דמי בכדי שאלת תלמיד לרב כי היכי דלשבוק ליה רווחא לתלמידא פי' דלפעמים יעיד עדות או יהיה עוסק במקח וממכר ורבו נותן לו שלום ויש לו להשיב על כרחו.
<h2>דף לא.</h2>
[ב"ק מ"ז ע"א] טעמא דלא ידעינן אי הוה ולד בהדה הא ידעינן דהוה ולד בהדה כי נגחה משתלם כוליה חצי נזק מולד רבא לטעמיה דאמר רבא פרה שהזיקה גובה מולדה מ"ט גופה הוא תרנגולת שהזיקה אינה גובה מביצתה מ"ט פרשא בעלמא הוא. איכא למידק דהכא משמע דולד כגופה וביצה לאו כגופה ואלו בפרק אלו טרפות משמע איפכא דגבי ולד טרפה פליגי ר' יהושע ור' אליעזר ר' אליעזר אומר יקרב ור' יהושע אומר לא יקרב ומשמע התם דלמ"ד טרפה יולדת פליגי בעובר ירך אמו הוא ובשעיברה ולסוף נטרפה דר' יהושע סבר עובר לאו ירך אמו הוא ור' אליעזר סבר ירך אמו ואנן קי"ל כמ"ד טרפה אינו יולדת וקי"ל כר' יהושע דר' אליעזר שמותי הוא. ועוד דהא רבא גופיה קאמר בפרק המקשה דשחט את הטרפה ומצא בה בן תשעה חי מותר (ועוד) דארבעה סימנים אכשר ביה רחמנא, וא"כ קשיא דרבא אדרבא, וביצה אביצה נמי קשיא דבפרק אלו טרפות אמרינן דר' אליעזר ור' יהושע דפליגי בולד טרפה מודו בביצת טרפה שהיא אסורה מ"ט כיון דאגידא בגופא כגופא דמיא. וי"ל ולד אולד לא קשיא דודאי בכל דוכתא קי"ל דעובר ירך אמו הוא ור' יהושע לא אמר לאו ירך אמו הוא אלא לענין טרפות דכיון שיש לו חיות בפני עצמו לית לן למימר שיאסר בטרפות אמו, ביצה אביצה נמי לא קשיא התם דאגידא בגופה כגון אותן ביצים המעורות בגידין בכי הא הוא דחשיבו כגופה לכ"ע, והכא מיירי בביצה שהיא כבר נגמרת בשעת הנזק, וכגון שהטילה אותה ביום שהזיקה דודאי מאיתמול גמירא לה, ואי נמי הוי ספק המוציא מחברו עליו הראיה לדידן דלא קי"ל הלכה כסומכוס. ומשמע דאוקימתיה דאביי דאוקי למתני' בפרה דחד וולד דחד הלכתא היא ורבא לא פליג עליה אלא בפירושא דמתני', והלכך עלה בידנו פרה שהזיקה ונמצא ולדה בצדה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה ופרה דחד וולד דחד ואפילו קדים תבעיה לבעל פרה (ובעל פרה הדר תבע לבעל ולד וגבי מילה אי הוה ודאי ליכא אליבא דסומכוס ואליבא דרבנן המוציא מחברו עליו הראיה) אינו גובה מבעל הפרה אלא אחד מארבעה בנזק אידך רביעא הפסיד אליבא דרבנן דאמרי המוציא מחברו עליו הראיה ואליבא דסומכוס גובה מבעל הפרה אחד מארבעה בנזק ממה נפשך ואידך רביעא גובה מחציתו, ופרה דחד וולד דחד וליתא לפרה אינו גובה מן הולד כלל לרבנן דפליגי עליה דסומכוס, ואי דאיתנהו לתרויהו גובה כל חצי נזקו ממה נפשך, תרנגולת שהזיקה וידוע לנו (שהזיקה) שגמרה ביצתה בשעת הנזק אינו גובה מביצתה ואפילו הוי ספקא קי"ל כרבנן דאמרי המוציא מחברו עליו הראיה, ומיהו ביצים שהטילה אחר הנזק וידוע לנו שלא היו נגמרין בשעת הנזק יש לו לניזק בהם חלק לפי חשבון דהא קי"ל כר' עקיבא דאמר שותפי נינהו.
